ייתכן שהניאנדרטלים השתמשו במוהל ליבנה כאנטיביוטיקה טבעית לטיפול בפצעים. מסקנה זו נעשתה על ידי מדענים מאוניברסיטת אוקספורד יחד עם עמיתים מגרמניה. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת PLoS One.
חוקרים זוכרים שזפת ליבנה מוכרת מממצאים ניאנדרטלים ברחבי אירופה מאז סוף תקופת הפלייסטוקן (לפני 129-11 אלף שנה). הוא שימש בעיקר כדבק להצמדת נקודות אבן לחניתות עץ, אך חלק מהקהילות המודרניות, כמו המיקמק בקנדה, משתמשות גם בזפת כמשחה לטיפול בזיהומי עור.
כדי לבדוק אם הניאנדרטלים יכלו להשתמש בזפת למטרות רפואיות, מדענים אספו את הקליפה של עצי ליבנה לבנה (Betula pubescens) וליבנה כסף (Betula pendula) ודימו שלוש שיטות להשגת זפת. שיטה אחת לחיקוי טכניקת ה-low-tech של הניאנדרטלים היא שריפת קליפת עצים מתחת לסלעים, מה שגורם לשרף להתעבות על פני השטח. השיטה השנייה ("מבנה מתקדם") יכולה להשיג כמויות גדולות יותר של זפת על ידי חימום הקליפה בבור חרס. השיטה השלישית מחקה את שיטת המיקמק המודרנית.
כל השרפים שהתקבלו נבדקו לפעילות נגד Staphylococcus Aureus, חיידק הגורם לזיהומים בעור. התוצאות הראו שרוב הזפתות מעכבות את צמיחת החיידקים, ללא קשר לשיטת הייצור. הפעילות הגדולה ביותר הוצגה על ידי זפת כסף ליבנה בשיטת "מבנה מתקדם".
מחברי המחקר מדגישים כי הדבר מדגים את התכונות האנטי-בקטריאליות המתמשכות של זפת אפילו עם שיטות ייצור ניאנדרטליות נמוכות. תגלית זו מוסיפה לראיה שהניאנדרטלים הכירו והשתמשו בצמחי מרפא וחומרים כדי להקל על כאב, להילחם בזיהום ולטפל בפצעים.
ממצאים קודמים מראים שהניאנדרטלים צרכו ירוול וקמומיל לשיכוך כאבים והשפעות אנטי דלקתיות, ושלד עם מורסה בשן מצביע על כך שהשימושים הרפואיים של הצמח היו חסרי ערך תזונתי.
בעבר פותחה אנטיביוטיקה חדשה למניעת דלקות מעיים קטלניות.
