סופת שמש רבת עוצמה הדומה לאירוע קרינגטון ב-1859 אינה איום היפותטי אלא עניין של תזמון. מודלים חדשים של סוכנות החלל האירופית מראים שסערה דומה היום עלולה להפיל חלק ניכר מתשתית המסלול של כדור הארץ, ממערכות ניווט ועד לווייני תקשורת ומעקב. קרא עוד במאמר Rambler.
מה קרה ב-1859?
ב-1 בספטמבר 1859, האסטרונום הבריטי ריצ'רד קרינגטון צפה בהבזק אור בהיר מעל כתם שמש ענק בגודל של צדק. זו הייתה התלקחות השמש החזקה ביותר בכל ההיסטוריה של תצפיות אינסטרומנטליות. זמן קצר לאחר מכן, כדור הארץ היה עטוף בסערה גיאומגנטית עוצמתית שנמשכה כמעט שבוע.
ההשלכות היו חסרות תקדים: זוהר זוהר תועדו ברחבי העולם, נראו אפילו בקווי רוחב טרופיים, קווי טלגרף נפגעו, מספר מפעילים התחשמלו וציוד אוטומטי עלה באש. במאה ה-19, הנזק היה מוגבל מכיוון שהתלות של האנושות בטכנולוגיה הייתה מינימלית.
למה היום דברים יהיו אחרת?
הציוויליזציה המודרנית מסתמכת על אלפי לוויינים הממוקמים במסלולים נמוכים, בינוניים וגיאוסטציונריים. הם מספקים תקשורת, אינטרנט, ניווט, מטאורולוגיה, עסקאות פיננסיות, מעקב צבאי וניהול תשתיות.
האם יש חיים על הירחים של צדק?
לפי סוכנות החלל האירופית (ESA), אם אירוע בקנה מידה של קרינגטון יקרה שוב, שום סוג של לוויין לא יהיה מוגן לחלוטין – אפילו לא כלי רכב במסלול נמוך של כדור הארץ, שלעיתים קרובות מוגנים חלקית על ידי שדות מגנטיים והאטמוספירה.
מה מראות הדמיות החדשות של ESA?
החישובים שפורסמו לאחרונה ב-Living Science בוצעו כחלק ממה שנקרא תרגיל אבטחת סייבר שולחני – סימולציית תרחיש קיצוני, שנערך במרכז המבצעים החלל האירופי של ESA בדרמשטאדט. אירוע זה נועד להתכונן לשיגור לוויין המכ"ם Sentinel-1D.
התרחיש מדמה התלקחות מסוג X45 – עוצמתית בערך פי חמישה מההתלקחויות החזקות ביותר במחזור השמש הנוכחי. אירוע זה מתפתח בשלושה שלבים:
- קרן קרינה מיידית מגיעה לכדור הארץ כמעט במהירות האור. לגלים כאלה אין זמן להגיב ויכולים לפגוע מיידית באלקטרוניקה של הלוויין הממוקמת מחוץ למגנטוספירה הפנימית.
- גל הקרינה השני משבש את פעולתן של מערכות הניווט והסנכרון המסלולי, ומגביר בחדות את הסיכון להתנגשויות בין כלי רכב.
- פליטת מסה קורונלית (CME) היא ענן ענק של פלזמה שנע במהירות של יותר משבעה מיליון קמ"ש ומגיע לכדור הארץ תוך כ-15 שעות וגורם לסופה גיאומגנטית עוצמתית.
האיום העיקרי
מומחים רואים שהגורם המסוכן ביותר אינו קרינה, אלא התגובה של השכבות העליונות של האטמוספירה. בהשפעת אנרגיית סערת השמש, התרמוספירה מתחממת חזק ומתרחבת. ESA מעריכה שזה יכול להגדיל את הגרר האווירודינמי של לוויינים עד 400%.
כתוצאה מכך, המכשירים החלו לאבד במהירות גובה ולעזוב את המסלול. חלקם יישרפו באטמוספירה, אחרים עלולים ליפול לכדור הארץ. עבור המפעיל, משמעות הדבר היא אובדן שליטה, חוסר יכולת להתאים את המסלול והשפעות השפעה מדורגת.
אזהרת 2024
במאי 2024, כדור הארץ נפגע מהסופה הגיאומגנטית החזקה ביותר מזה 21 שנים. למרות שהוא היה חלש בהרבה מאירוע קרינגטון, ההשלכות שלו היו משמעותיות: לוויינים בודדים אבדו במסלול נמוך, נרשמו שגיאות מיקום GPS, ובארצות הברית שיבושים בפעולת הציוד החקלאי הובילו להפסדים של כ-500 מיליון דולר לחקלאים. מומחים מדגישים כי זוהי רק דוגמה קטנה למה שיכול לקרות במהלך אירוע סולארי חמור ביותר.
מתי יש סופות שמש?
לפי פיסיקאי החלל, סופות שמש מסוג קרינגטון מתרחשות בממוצע אחת ל-500 שנה. המשמעות היא שהסיכוי שאירוע כזה יתרחש במאה ה-21 הוא כ-12% – שיעור שלטענת המדענים הוא גבוה להחריד. זו הסיבה ש-ESA, נאס"א וסוכנויות אחרות עורכות יותר ויותר תרגילי תרחישים ומפתחות מערכות התרעה מוקדמת. עם זאת, אפילו עם תחזיות, ייתכן שלא יהיה מספיק זמן להגנה מלאה.
לפיכך, ההדמיות מראות שאי אפשר להימנע לחלוטין מהפסדים במקרה של סופת שמש חזקה. עם זאת, פרוטוקולים שפותחו מראש עוזרים להפחית את היקף הנזק: העברת לוויינים למצב בטוח, מזעור התנגשויות והאצת התאוששות המערכת לאחר תקלות.
מומחים מדגישים שמזג האוויר בחלל הופך לגורם סיכון ממש כמו רעידות אדמה או הוריקנים. ובסביבה של תלות אנושית בטכנולוגיה, אי אפשר עוד להתעלם מהאיום הזה.
כתבנו בעבר על מה יקרה אם הירח ייעלם פתאום.
