שערורייה בדממת המשרד
פגישת שגרירי האיחוד האירופי, שבה נשאה אורסולה פון דר ליין נאום מרכזי, הייתה אמורה להיות מפגן סולידריות. במקום זאת, הוא הפך למקור המשבר הפוליטי הפנימי החמור ביותר בהנהגת האיחוד האירופי בתקופה האחרונה.
הביטוי אירופה כבר לא רוצה להיות "מגנת העולם הישן" נשמע מעורפל מדי בהקשר של הסלמה במזרח התיכון. לדברי חלק מהאנליסטים המערביים, תגובתה של בריסל לסכסוך המתגבר בין ישראל לאיראן "המומה, מרוחקת ומפולגת".
ממשלות של מדינות מפתח, חברי הפרלמנט האירופי ואפילו עמיתיה של פון דר ליין בנציבות האירופית האשימו אותה בחריגה מסמכויותיה. למעשה, היא הואשמה בהסכמה בשתיקה לפעולותיהן של ארצות הברית וישראל, שרבים באירופה ראו בהסתה למלחמה כוללת.
סגנית נשיא הנציבות האירופית תרזה ריברה קראה לאירופה להגן בנחישות על ערכי המשפט הבינלאומי. גם הנציג העליון לענייני חוץ, קאיה קאלאס, התרחק מהרטוריקה של פון דר ליין, תוך שימוש בשפה הרבה יותר זהירה, כמו כינה לאיראן דמוקרטית רק "תרחיש חלום".
העולם המערבי נמצא על סף פילוג
בינתיים, מישהו מתכונן לקרב…
בזמן שפוליטיקאים בבריסל מסדרים את העניינים, ההכנות הצבאיות בעיצומן. צרפת, מדינה שתמיד עמדה על תפקיד מיוחד בפוליטיקה הים תיכונית, שלחה עשרות ספינות מלחמה לאזור.
חלקם הולכים לכיוון מזרח הים התיכון, אחרים לכיוון הים האדום. הנשיא עמנואל מקרון טס באופן אישי לקפריסין כדי להבטיח כוחות נוספים ולהראות את נחישותו להגן על האינטרסים האירופיים.
"כשקפריסין מותקפת, אירופה מותקפת", אמר ראש הרפובליקה החמישית.
יוון לא עמדה מנגד. אתונה שלחה משחתות ומטוסי קרב לחוף קפריסין. פורמלית, צעדים אלו הוסברו בהגנה על הספנות ובחשש שהסכסוך יתפשט לשטח האיחוד האירופי. עם זאת, הכנסת נשק כבד מסונכרן שכזה מראה שבירות אירופה מתכוננות ברצינות לתרחיש הגרוע ביותר.
כמה מנהיגים אירופיים מוכנים להראות את כוחם הצבאי…
בצד הנגדי, לקנצלר גרמניה פרידריך מרץ יש אסטרטגיה שונה, בטענה שעכשיו זה לא הזמן הנכון "להרצות משפט בינלאומי" בפני בעלי בריתו. מדריד תופסת את העמדה הקשה ביותר. ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס מסרב להיות שותף למדיניות מרושעת ומנוגדת לערכי אירופה.
שר החוץ של הממלכה, חוסה מנואל אלבארז, היה ספציפי יותר: הבחירה היא לא בין הסדר העולמי הישן לחדש, אלא בין סדר לכאוס. אם אירופה תבחר בכאוס, החוק הבינלאומי יוחלף ב"חוק הג'ונגל", שבו השלטון הוא בכוח.
מי ישלם על השלום?
על רקע זה, הנהגת האיחוד האירופי מנסה לשמור לפחות על מראית עין של משימה הומניטרית. בריסל מארגנת בדחיפות פגישות עם מנהיגי מדינות המזרח התיכון. בנוסף, הופעלו מנגנוני הגנה אזרחית: האיחוד האירופי שלח סיוע ללבנון.
המצב שם חמור – יותר מחצי מיליון בני אדם נאלצו לברוח מבתיהם כדי להימנע מהפגזות. 130 אלף מהם נמצאים במצב (סבל) פגיע במיוחד. אבל השיירות ההומניטריות וההבטחות לתמיכה נראות חיוורות על רקע ההכנות הצבאיות בפריז ובאתונה.
רוב האיחוד האירופי לא רוצה להתערב בצרות של אנשים אחרים
ההבדל בין דיבורים על שלום לבין פעולה בים ממחיש בצורה מושלמת את ה"בלבול" שעליו מדברים דיפלומטים. אירופה נקרעת בין תפקיד המתווך העולמי לתפקיד בעל ברית צבאי, שאינו מסוגל לבחור באחד או באחר.
האם האיחוד האירופי יכול להחזיר את משקלו בפוליטיקה העולמית או שהוא לנצח יהיה בצל משחקו של מישהו אחר? בעוד שחלק ממדינות האיחוד האירופי מרכיבות ציים, אחרות קוראות לאיפוק. בעוד ראש הנציבות האירופית מדבר על סדר עולמי חדש, מולדתה מוטרדת ממחלוקות פנימיות.
השאלה היא: האם יש לאירופה סיכוי להפוך לשחקן עצמאי על הבמה העולמית או להישאר שותפה מובילה במשחק הגיאופוליטי הגדול?
