זו הסיבה שכל תגלית חדשה מתחת לקרח משנה רעיונות על העבר. אחד הממצאים הללו נמצא בגרינלנד, שם גילו מדענים חפץ גדול מתחת לקרח שהיה חבוי זמן רב. קרא עוד במאמר Rambler.
מה בדיוק גילו מדענים?
במהלך טיסת מחקר מעל משטח הקרח של גרינלנד באפריל 2024, מומחי נאס"א השתמשו במערכת מכ"ם כדי לחקור את מבנה הקרח. המשימה הראשונית הייתה למפות את בסיס הקרח, אך הנתונים שהתקבלו חשפו באופן בלתי צפוי עצם מורכב שלא דומה למבנה טבעי. מאוחר יותר הוא זוהה כבסיס צבאי אמריקאי נטוש מתקופת המלחמה הקרה, המכונה "מחנה המאה".
החפץ אותר כ-30 מטרים מעל פני הקרח. הוא נבנה בסוף שנות ה-50 ומורכב מרשת של מנהרות תת-קרקעיות וחדרים חתוכים ישירות לתוך מעטה הקרח. למעשה, אנחנו מדברים על תשתית שלמה החבויה מתחת לקרח: עם מגורים, מעבדות, אזורים טכניים ותקשורתיים.
מעניין שהבסיס עצמו לא אבד ממש – היסטוריונים וארכיונים צבאיים יודעים על קיומו. אבל לראשונה מזה עשרות שנים, ניתן לראות את המבנה שלו בפירוט דרך עובי הקרח. למעשה, מדענים קיבלו "תצלום" של חפץ משומר שלא היה נגיש לעין בלתי מזוינת במשך זמן רב.
איך אתה יכול לראות עצמים מתחת לקרח?
טכנולוגיית מכ"ם UAVSAR, טכניקת חישה מרחוק המשתמשת בגלי רדיו שיכולים לחדור לקרח, משחקת תפקיד חשוב. בניגוד לאור הנראה, אותות כאלה אינם מפוזרים על ידי משטחים ויכולים לעבור דרך שכבות צפופות, ולהשתקף מגבולות בין מבנים שונים – למשל, בין קרח לחללים או בין שכבות בעלות צפיפות שונה.
הבית שנבנה בדם: האמת שנחשפת למדענים
מחקרים דומים על מעטה הקרח של גרינלנד נעשו בעבר, אך הם יצרו בעיקר חתכים דו-ממדיים שבהם קשה היה להבחין בפרטים. בסקר החדש ניתן היה לקבל תמונות מורכבות ומפורטות יותר: אלמנטים בודדים של הבסיס – מנהרות, מעברים ומצלמות – מופיעים כקווים גיאומטריים ברורים בתוך מסת הקרח.
מה שחשוב הוא שהתגלית הזו קרתה כמעט במקרה: המדענים לא חיפשו חפצים מעשה ידי אדם אלא חקרו את המבנה הפנימי של הקרחון. זהו מצב אופייני למחקרים מודרניים של יריעות קרח – ככל שהדיוק של הנתונים עולה, מתחילים להופיע לא רק מבנים טבעיים אלא גם מלאכותיים.
מה הבסיס?
הבסיס נבנה על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית בשנים 1959–1960. זוהי רשת עצומה של מנהרות באורך כולל של כמה קילומטרים, החתוכה עמוק לתוך הקרח. לפי Science Alert, בפנים יש אזורי מגורים, מעבדות, מחסנים ואזורים טכניים. בזמנו, זה היה אחד הניסויים השאפתניים ביותר ביצירת תשתית בתנאים קיצוניים.
באופן רשמי, המתקן ממוקם כתחנה מדעית שבה מתבצע מחקר קרח ואקלים. עם זאת, הוא חלק מפרויקט צבאי גדול יותר, שמטרתו ליצור מערכת טילים מוסתרת מתחת לקרח. תוכנית כזו תאפשר להציב נשק מחוץ לאזור התצפית הישירה. בנוסף, בבסיס זה בוצעו חלק מהקידוחים הראשונים, מה שאיפשר לחקור את העבר האקלימי של כדור הארץ.
תכונה נוספת של הבסיס היא השימוש בכור גרעיני קומפקטי, המפעיל את כל התשתית. זה הופך את הנושא לאוטונומי אך גם יוצר סיכונים הקשורים לפעולה בסביבות קרח לא יציבות.
הפרויקט התברר כלא ישים. הסיבה העיקרית היא הכוח המניע של הקרח. מעטה הקרח נע כל הזמן, מתעוות ונתון ללחץ פנימי. המנהרות הצטמצמו בהדרגה, היה צריך לתגבר אותן כל הזמן, וחישובים הראו שאי אפשר לקיים מערכת כזו לטווח ארוך. כתוצאה מכך, המתקן נסגר ב-1967.
אנלוגים של פרויקטים דומים כבר קיימים, אבל הם הרבה יותר פשוטים. בגרינלנד ובאנטארקטיקה נוצרו תחנות תת-קרח זמניות ומנהרות, אך הן אינן מגיעות להיקף כזה ואינן מצריכות שימוש ארוך טווח.
מדוע הבסיס קבור מתחת לקרח?
לאחר סגירת המתקן המשיכו להצטבר שלג וקרח. בתנאים של גרינלנד תהליך זה מתמשך: מדי שנה מקבלים פני יריעת הקרח שכבות חדשות של משקעים, הנדחסות בהדרגה והופכות לקרח צפוף.
עם הזמן, זה מוביל לעובדה שכל המבנים הממוקמים בשכבות העליונות הופכים עמוקים יותר ויותר. זו הסיבה לכך שהבסיס קבור עשרות מטרים מתחת לפני השטח. במקרה זה, הקרח לא רק מכסה את העצם, אלא גם מעוות אותו לאט, דוחס ומשנה את צורת המנהרות.
יריעות קרח במובן זה פועלות כ"שמרן" טבעי. ניתן לשמר בתוכם לא רק חפצים מודרניים, אלא גם נופים עתיקים, צמחים ואפילו מיקרואורגניזמים. לדוגמה, עקבות של מערכות אקולוגיות עתיקות ועקבות של תקופות אקלים קודמות נמצאו מתחת למעטה הקרח של גרינלנד.
עם זאת, ל"שימורים" שכזה יש גם גבולות. שינויי אקלים מודרניים מובילים להמסה מהירה של מעטה הקרח. מחקרים מצביעים על כך שבעתיד, אזורים יכולים להתחיל להיפתח, ולקרב אתרים מוגנים – כולל הבסיס הזה – פוטנציאלית לפני השטח.
סיכונים סביבתיים
כיום הבסיס נטוש לחלוטין וממשיך לשכב בתוך גוש הקרח. אולם מצבו מעורר עניין לא רק מבחינה היסטורית, אלא גם מבחינה סביבתית: במהלך הפעלת הבסיס נעשה שימוש בכור גרעיני ונוצרו סוגים שונים של פסולת. בעקבות הסגר הוסרו חלק מהתשתיות, אך בתוך הקרח נותרה כמות נכבדת של פסולת.
כל עוד הקרח נשאר יציב, החומרים הללו נשארים מבודדים. עם זאת, עם ההמסה המהירה של הקרחון, עצם זה עשוי להופיע באופן חלקי או מלא על פני השטח בעתיד ולא ברור מה יהיה האיום.
בעבר, הודענו לכם שמדענים פרסמו נתונים חדשים בלתי צפויים על דרך המשי הגדולה.
