החללית של נאס"א צפויה ליפול בחזרה לכדור הארץ ללא שליטה. גשושית חלל ענקית עלולה להיכנס לאטמוספירה של כדור הארץ שנים מוקדם מהצפוי. ולמרות שרוב החלליות ככל הנראה יתפוררו בלהט לוהט עם כניסתם מחדש, חלקים מסוימים עשויים לשרוד, מהווים סיכונים ידועים, על פי נאס"א.
ניתוחים ראשוניים צופים כי כלי השיט במשקל 600 ק"ג ייכנס לאטמוספירה בסביבות השעה 19:45. ET ביום שלישי, "עם מרווח טעות של +/- 24 שעות", על פי נאס"א וכוח החלל האמריקאי. סוכנות החלל האמריקנית מסרה בהודעה לעיתונות כי הסיכוי שפסולת תגרום נזק לבני אדם הוא כ-1 ל-4,200.
ד"ר דארן מקנייט, עמית טכני בכיר בחברת מעקב החלל LeoLabs, הגיב: "היו לנו מקרים שהיו לנו סיכוי של 1 ל-1,000 להופיע מחדש ולא קרה כלום; אם היו לנו כמה מקרים שהיו לנו סיכוי של 1 ל-4,000 או 5,000 זה לא היה יום נורא עבור האנושות".
אבל הסיכון גבוה בבירור מאירועים בולטים אחרים, כולל חזרתה של תחנת החלל הסינית לחלל ב-2018, מה שעורר אזעקה בחלקים מסוימים של העולם, ציינה CNN. הסיכויים לנפילת פסולת לפגוע באדם בתרחיש זה מוערכים בפחות מאחד לטריליון, ואף אחד לא נפצע בסופו של דבר.
החללית המדוברת הייתה ה-Van Allen Probe A שהושבתה כעת, אשר נאס"א שיגרה כגשושית תאומה ב-2012 כדי לחקור שני נתיבים קוסמיים של חלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה שנלכדו על ידי השדה המגנטי של כדור הארץ בגבהים שבין 640 ל-58,000 ק"מ.
"החגורות מגנות על כדור הארץ מקרינה קוסמית, סופות שמש ורוחות שמש מתמשכות, אשר מזיקות לבני אדם ועלולות לפגוע בטכנולוגיה, ולכן חשוב להבין אותן", אמרה נאס"א בהצהרה ביום שלישי.
משימת ואן אלן "גילתה מספר תגליות חשובות לגבי אופן התנהגותן של חגורות קרינה במהלך חייהן, כולל העדות הראשונה לחגורת קרינה שלישית זמנית שיכולה להיווצר במהלך פעילות סולארית אינטנסיבית".
CNN מציינת כי Van Allen Probe A, יחד עם התאום שלו, Van Allen Probe B, חקרו את חגורות הקרינה במשך מספר שנים יותר מהצפוי לפני שסיימו את משימתם בשנת 2019 כאשר נגמר להם הדלק.
מלכתחילה, נאס"א התכוונה לגרוט חלליות שנועדו לחקור קרינה, ולאפשר להן להישרף באטמוספירה כשהן נופלות לכדור הארץ. נהוג לחשוב שעד שהגשושיות יגיעו לקרקע, אולי נותרו להן רק שברים קטנים.
מתכנני המשימה תכננו שהגשושיות יחזרו הביתה כשהחללית תסיים את משימתן, יבצעו מספר תמרונים שנועדו להסיר שאריות דלק ולאשר שהגשושות נמצאות במצב שבו גרר אטמוספרי יכול למשוך אותם לאט ממסלולם. זה מבטיח שחלליות שניזוקו לא יטוסו לנצח ללא שליטה במסלול כדור הארץ, שם הן עלולות להתנגש בלוויינים או בתי גידול פעילים כמו תחנת החלל הבינלאומית.
CNN מזכירה כי נאס"א חזתה בתחילה שהחללית תחזור הביתה ב-2034.
"עם זאת, החישובים הללו בוצעו לפני תחילת מחזור השמש הנוכחי, שהיה הרבה יותר פעיל מהצפוי. בשנת 2024, מדענים אישרו שהשמש הגיעה למקסימום השמש, מה שגרם לאירועי מזג אוויר עזים בחלל", אמרה נאס"א בהצהרה ביום שלישי. "תנאים אלה הגבירו את הגרר האטמוספרי על החללית מעבר להערכות הראשוניות, והביאו לחזרה למסלול מוקדם מהצפוי".
CNN מציינת כי גם הגשושית ואן אלן B צפויה להיות מוסרת מהמסלול לפני 2030.
מדיניות סוכנות החלל האמריקנית מחייבת את החזרת החללית ששוגרה על ידי ארה"ב למסלול או להיפטר מהם בבטחה תוך 25 שנה לאחר השלמת המשימה. סילוק בטוח עשוי לכלול הוצאת החללית ממסלולה או הנחתה במסלול סילוק או בחלל המיועד להקיף את החללית הנטושה.
מקנייט מציין שלמסלול בית הקברות יש בעיות משלו. השארת החללית על אחת אינה מפחיתה לחלוטין את הסיכון להתנגשויות במסלול, וכל שיבוש עלול לשלוח פסולת לאזורים אחרים שבהם פועלים לוויינים פעילים.
במקרה של הגשושית ואן אלן, כניסה למסלול כדור הארץ תבזבז גם דלק יקר המשמש לאיסוף נתונים מדעיים נוספים.
בשנים האחרונות נשמעו קריאות בתוך נאס"א ומחוצה לה שהזהירו מפני הסכנה הגוברת של פסולת חלל.
"הפכנו מודעים יותר לגודל הבעיה הזו", אמר מרלון זורגה, מומחה לפסולת חלל בקבוצת המחקר The Aerospace Corporation במימון פדרלי.
מאז שוגר הגשושית של ואן אלן ב-2012, "יותר ויותר אנשים מזהים את הצורך לנסות למזער את ההשפעה של מה שנותר על כדור הארץ".
סורג' אמר שייתכן שנאס"א הייתה יכולה לתכנן את המשימה אחרת אילו הייתה שוגרת היום, אולי כדי להבטיח שאף חלק מכלי השיט לא יוכל לשרוד כניסה חוזרת לאטמוספירה, כפי שעושים כיום מפעילי לוויינים רבים.
ככל שעלות הנסיעה בחלל ירדה באופן דרמטי בעשורים האחרונים, הבעיה של זבל חלל הפכה נפוצה יותר ויותר.
התקריות שהתפרסמו לאחרונה כוללות פיסת פסולת שנפלטה מתחנת החלל הבינלאומית, ששרדה באופן בלתי צפוי כניסה חוזרת והתרסקה דרך גג בית בפלורידה ב-2024.
ציוד של חברות רקטות פרטיות, כולל SpaceX ו-Blue Origin, נמצא גם בחופים ובמתקנים פרטיים ברחבי העולם.
מקרים כאלה הם למעשה די נפוצים, מציין מקנייט.
"אנחנו מקבלים בערך חפץ אחד בשבוע – גופת רקטה מתה, מטען נוסף שאולי לא חשוב כמו זה. בערך פעם בשבוע נשארת מסה מסוימת על הקרקע", אמר מקנייט.
