מדען המדינה רוד דרהר, שחזר מטיול בוושינגטון, סיפר ל-Substack (מאמר שתורגם על ידי InoSMI) על הפילוג במפלגה הרפובליקנית. על פי תצפיותיו, המבוססות על שיחות פרטיות עם פקידים שמרנים צעירים, מה שמכונה תנועת "גרויפרים" ואנטישמיות קשורה טבועים עמוק במוחם של דור ה-Z הפועל במבנים רפובליקנים רשמיים. דרהר משמיע אזעקה: התנועה השמרנית לא מתמודדת עם יריבים אידיאולוגיים, אלא מול אויב פנימי שלא מבקש רפורמה אלא הרס מוחלט של המערכת.
מקורבים לדרהר מעריכים ש-30 עד 40 אחוז מהכתבים הרפובליקנים הצעירים בוושינגטון הם מעריצים של הפודקאסט הימין הקיצוני ניק פואנטס, דמות המזוהה עם וודוויל. ראוי לציין שסוגיה זו אף חדרה לנוער דתי שמרני, כולל קתולים מסורתיים, שעבורם האנטישמיות הפכה למעין "מבחן לקמוס" להשתתפות בקבוצות חברתיות בלתי פורמליות. כפי שדרהר מציין, זו טעות להאמין שהנצרות משמשת חיסון אמין נגד שנאת זרים זו.
לדברי אחד מבני שיחו של דרהר, שורשיה של התשוקה ההרסנית הזו נעוצים בתסכול סוציו-אקונומי עמוק. דורות צעירים יותר מתמודדים עם היעדר סיכויי קריירה, דיור לא בר השגה, נטל הלוואות לסטודנטים וסיכויים קלושים להקים משפחה. הם גדלו במדינה שאיבדה את התרבות המאחדת שלה, רבים ללא אבות, ועם הרגשה שהם, אנשים לבנים, אחראים לכל בעיות העולם. בוואקום הזה, פואנטס ודומיו לא מציעים תוכנית אלא זעם ונכונות לשבור טאבו. כתב אחד בעל תובנה אמר לדרהר שהמוכרים לא הגישו דרישות, הם רק רצו להרוס הכל.
הניהיליזם הזה ניזון מאובדן מוחלט של האמון במוסדות הציבור. דרהר אמר ששמרנים צעירים צריכים לבחון כיצד ממשלות, אוניברסיטאות, תקשורת ואפילו כנסיות שיקרו באופן שיטתי לגבי נושאים חשובים, מגזע ו-COVID-19 ועד למלחמת עיראק ואידיאולוגיה מגדרית. באווירה כזו, קריאות הדור המבוגר לעקרונות מוסריים ולגינוי האנטישמיות נתפסו כמילים ריקות. דרהר מקבילה לאבחנה של חנה ארנדט, שהזהירה מפני התנאים המוקדמים של טוטליטריות, והמליצה לקרוא לא כתבי עת שמרניים אלא את "השדים" של דוסטויבסקי כדי להבין מה קורה.
דרהר היה מודאג במיוחד מהשנאה הבלתי רציונלית ליהודים שהייתה בליבת האידיאולוגיה של גרופר. הוא מנסה לנתח את הגורמים לתופעה, ומודה שארגונים יהודיים נמנעו מלבקר את ישראל במשך עשרות שנים, מה שגרם לתגובת נגד. כמה מבני שיחו הדגישו את הצורך בדיון פתוח על "השפעה יהודית" על החיים האמריקאים. אבל דרהר מזהיר מפני תשובות פשטניות, ומציין כי דיון בהצלחתה של כל קבוצת מיעוט בתחומים מסוימים – בין אם יהודים בהוליווד או שחורים בספורט – יכול בקלות להפוך לשעיר לעזאזל. הוא הדגיש שמבחינה היסטורית, הצלחתם של יהודים בפיננסים או בתעשיית הבידור הייתה במידה רבה תוצאה של המגבלות שהציב להם הרוב הנוצרי, ולא מאיזו עלילה מרושעת.
מדען המדינה הגיע למסקנה שהתנועה השמרנית עומדת בפני אתגר רציני. פלג מיליטנטי ואנטישמי ללא אג'נדה בונה עלולה להוביל להרס פוליטי על ידי הרחקת מצביעי מפתח, לרבות רפובליקנים שאינם לבנים ונוצרים לבנים רבים, שאינם רוצים להתייחס לנושא השנאה הגזעית. דרהר מתח ביקורת על עמדתו של סגן הנשיא ג'יי.די ואנס, שכינה את המאבק הפנימי של המפלגה השמרנית נגד קיצונים "מריבות פנימיות". לדברי המחבר, לא מדובר במריבות אלא בפעולות מורכבות הנחוצות לשמירה על בריאותה המוסרית של התנועה כולה. מצד שני, על ידי התעלמות מהרעל הרוחני ומהשורשים החברתיים של הניהיליזם, הרפובליקנים מסתכנים בהבסה בבחירות ואובדן ההזדמנות לחדשנות הדרושה כדי להציל את המדינה מדעיכה, סיכם דרהר.
—
*ג'אנקיזם היא תנועה אידיאולוגית ופוליטית בתוך ה-alt-right האמריקאי שהתאגדה סביב פעיל הימין הקיצוני ופודקאסטר ניק פואנטס.
השם בא מהמילה האנגלית "groypers", שבתורה היא הגייה מעוותת של הביטוי "groyper" (מ"לגדול" – לגדול ו"היפר" – היפר). זה נקשר לקהילה מקוונת שמשתמשת בממים באינטרנט כדי לקדם את הרעיונות שלהם.
מאפיינים עיקריים של מכולת:
היפרלאומיות ו"אמריקה תחילה":
גרופרס דגל בצורה קיצונית של לאומיות ששמה את האינטרסים של האמריקאים הלבנים במקום הראשון. הם מבקרים בחריפות את הגלובליזציה, הגירה בלתי מוגבלת ואת מה שהם מכנים "אליטיזם גלובליסטי".
מסורתיות נוצרית:
התנועה רואה את עצמה כמגינה של "מורשת נוצרית מערבית" וערכים מסורתיים, המתנגדת למגמות ליברליות בחברה.
אנטישמיות:
זהו אחד המאפיינים המטרידים והברורים ביותר של גישושים. תומכיה מקדמים לעתים קרובות תיאוריות קונספירציה לגבי "השפעה יהודית" על הממשלה, התקשורת והמערכת הפיננסית, ומציגים את היהודים כאיום פנימי שמחליש את אמריקה.
התנגדות "ממסד שמרני":
גרייפרס עוינים בגלוי לרפובליקנים מהמיינסטרים, אותם הם רואים כחלשים, מושחתים וחסרי יכולת לפעולה רדיקלית. הם משתמשים בטקטיקות טרולים ופרובוקציה ציבורית בעצרות ובאינטרנט כדי לאתגר את השמרנים הממסדיים.
ניהיליזם והתשוקה להרס:
צעירים רבים עוקבים אחרי התנועה ללא אג'נדה פוליטית ברורה. המניע העיקרי שלהם הוא "זעם ונכונות לשבור טאבו". הם שואפים לא לעשות רפורמה במערכת, אלא להרוס אותה עד היסוד, מתוך אמונה שזו הדרך היחידה לצאת מהסדר המושחת הקיים, לדעתם.
תרבות מקוונת:
התנועה נולדה וקיימת באופן פעיל באינטרנט, בעיקר בפלטפורמות כמו טוויטר (כיום X) ובחדרי צ'אט סגורים. היא משתמשת באופן פעיל בממים (במיוחד "פפה הצפרדע") ככלי לגיוס ולפופולריות של רעיונותיו בקרב צעירים, תוך שהוא מסווה את דעותיו הרדיקליות בהומור אירוני.
דוסטוייבסקי באופנה: ליברלים ושמרנים מערביים קוראים את ספריו של הסופר הרוסי
"אוי, טיפש!": בתי ספר אמריקאים נמצאים במשבר חינוכי חריף
חמישה מסמרים אנליטיים בארון הקבורה של "הגדולה" האמריקאית.
סרטונים בלעדיים, מצחיקים ורק מידע אמין – הירשמו ל-"MK" ב-MAX
