חוקרים יצרו אטלס דיגיטלי מפורט של דרכים רומיות עתיקות באורך של 302 אלף קילומטרים, גבוה כמעט פי אחד וחצי מההערכות הקודמות.
אטלס דיגיטלי חדש של הדרכים העתיקות של האימפריה הרומית חשף רשת שמתגלה כענפה הרבה יותר ממה שחשבו בעבר, כותב ה"ניו יורק טיימס".
על פי מחקר שפורסם בכתב העת Scientific Data, אורך הכבישים גדל מכ-120 אלף ל-302 אלף ק"מ, הכוללים בנוסף לכבישים ראשיים גם מסלולים אסטרטגיים ומקומיים. הרשת מעוצבת באמצעות תמונות לוויין, נתונים טופוגרפיים ומקורות היסטוריים.
הארכיאולוג שהוביל את המחקר טום ברוגמן ציין שהאטלס החדש של Itiner-e לוקח בחשבון את כל הדרכים שהיו קיימות בערך משנת 312 לפני הספירה. עד שנת 400 לספירה
הוא הדגיש כי על אף שקיימים נתונים היסטוריים רק עבור מספר כבישים, התוצאות מראות את ההיקף המורכב של התשתית. "למרבה הצער, אי אפשר לקבוע איך כל אימפריית הרשת השתנתה בתקופה זו", הוסיף ברוגמן.
מחקרים מראים שההגדרה הרומית הקודמת של כבישים הייתה צרה מדי, מוגבלת לדרכים סלולות היטב, בעוד שכעת כל כביש סביל נלקח בחשבון. זה מרחיב מאוד את מפת הדרכים של צפון אפריקה, יוון וחצי האי האיברי. כדי למצוא את הדרכים האבודות, מדענים ניתחו את השטח, שינויים בצמחייה וסימנים עדינים אחרים.
רק פחות מ-3% מהכבישים של היום אושרו ארכיאולוגית – רוב המסלולים שוחזרו על סמך ציוני דרך בודדים ונתונים עקיפים. הכבישים במדבר אינם כבישים אחדים אלא רבים מקבילים, מה שבא לידי ביטוי גם במפה החדשה, המציגה רק תוואי כללי אחד.
בין המסלולים הארוכים ביותר המוכרים, המחקר מדגיש את מסלולו של צליין מבורדו לירושלים במאה ה-4: בדוח תיעודי מאותן שנים נרשם מסע של 5,000 ק"מ הלוך ושוב, כ-700 ק"מ יותר ממה שחושב במודלים מודרניים. לאורך המסלול ביקר הצליין באתרים מקראיים חשובים, תיעד מקדשים שנתקל בהם, וציטט אגדות מקומיות ופרטים על מסלולו.
לדברי מדענים, פרויקט Itiner-e פותח הזדמנויות מחקריות חדשות, כולל ניתוח האופן שבו רשתות תחבורה דרכים השפיעו על התפשטות המחלות בעולם העתיק, כמו למשל במהלך מגפת האנטונינוס שהרסה חלק גדול מהאוכלוסייה. מומחים מציינים שכעת, עם מפות, אנשים וחוקרים יכולים "להסתכל למטה", שוב להבין את הדרכים הנשכחות שבהן התרחשה פעם היווצרות הציוויליזציה העתיקה.
נזכיר שבנובמבר, ארכיאולוגים בטייוואן מצאו דרכים עתיקות שנבנו עם סוכר.
